המלחמה בתאונות הדרכים בישראל אינה מטופלת רק על ידי המשטרה או על ידי המלחמה מניעת תאונות בדרכים. למעשה מערכת המשפט בישראל הינה אחת השחקניות הראשויות באותה מלחמת חורמה נגד מכת המדינה שאנו התרגלנו לספוג כחלק מחיינו והיא תאונות דרכים. ידוע שתרבות הנהיגה של הנהג הישראלי הממוצע אינה מופתית וכי יש ללכת דרך ארוכה בטרם יתקיימו שינויים מרחיקי לכת במדדי תרבות הנהיגה שלנו בשונה ממדינות רבות אחרות. בין אם מדובר בנהג מונים ובין בנהג שבמקצועו הוא מנכ"ל כספים, כאשר שניהם מתיישבים על ההגה מבחינת החוק הם שווים.
החוק בישראל יודע להבחין בין טוב לרע בכביש, שחור ולבן, התנהגות נכונה או שאינה נכונה על פי החוקים השונים שנחקקו ונחקקים מדי שנה. חלקם ברורים וידועים מזה שנים, אוכפית את מערכת הרמזורים והתמרורים, את הכללים הבסיסיים כמו זכות קדימה או למשל העובדה שאם שתית אתה לא יכול לנהוג, אם אתה עייף אתה יכול אך משמעות הדבר היא שאתה מרוכז פחות. לא משנה באיזה רכב אנחנו נוהגים, רכב של עבודה או ליסינג פרטי, המשמעות שלהם אינה חשובה כשאנחנו על ההגה, רכב ליסינג פרטי לא יגרום לכם לנהוג רגוע יותר מאשר ברכב אחר בדיוק כמו שיש הבדל בין רכב חדש לישן.
עובדות פשוטות כאלו נכונות לגבי כל אחד, מערכת החוק אינה מקלה ראש לא בצעירים ולא במבוגרים, לא באותו סמנכ"ל כספים ולא בילד בן שמונה עשרה שהוא נהג חדש. אך בשנים האחרונות נדמה שהמאבק של החוק בנהגים מחריף.
הקנסות שניתנים לעברות גדולות יחסית כמו מעבר באור אדום, מהירות וכדומה הם גדולים מאד וחוצים את קו אלף השקלים, בנוסף יעמוד רוב הפעמים עבריין תנועה שכזה לדין ועשוי לקבל גם נקודות חובה שיגרמו לו לעבור קורס ריענון נהיגה.
במקרים קיצוניים עשוי השופט לגזור עונש שמאלץ את הנהג לחזור מהתחלה על תהליך הוצאת הרישיון שלו כולל שיעורי נהיגה על פי דין, מבחן תיאוריה ומבחן מעשי, טסט בסופו של התהליך וכן השכרת עו"ד לתעבורה בתל אביב או בכל אזור אחר. בדרך כלל החוק מתייחס בחומרה בעיקר לנהגים צעירים או חדשים והם אלו שמקבלים את העונשים הללו, החמורים, המטרה לאזן אותם ולווסת מעט את ההתנהלות שלהם בכביש.
האם הפעולות האלו של מערכת החוק והמשפט בארץ גורמת להפחתת התאונות? המחקרים חצויים ואינם מצביעים על מגמה חד משמעית. בסך הכל מדובר באכיפה חמורה ואדוקה יותר המביאה בעיקר את הצעירים לחשוב פעמיים בטרם הם עושים פעולות כמו נהיגה ללא נהג מלווה או נסיעה עם למעלה משני אנשים ברכב, אך האם החוק באמת מצליח להוריד להם את הרגל מהגז? לא בטוח.
יש מחקרים המצביעים של תוצאות שליליות דווקא כשהן מגיעות כאקט של הפחדה ועל תוצאות חיוביות כשמדובר בחינוך. אך שוב אין הוכחות מספיקות המביאות לתוצאה חד משמעית. מכאן שהחוק ימשיך לעשות את שלו ובמקביל יפעלו גם כוחות נוספים להטמעת העבודה החינוכית עם מערכת החינוך.
החוק בישראל יודע להבחין בין טוב לרע בכביש, שחור ולבן, התנהגות נכונה או שאינה נכונה על פי החוקים השונים שנחקקו ונחקקים מדי שנה. חלקם ברורים וידועים מזה שנים, אוכפית את מערכת הרמזורים והתמרורים, את הכללים הבסיסיים כמו זכות קדימה או למשל העובדה שאם שתית אתה לא יכול לנהוג, אם אתה עייף אתה יכול אך משמעות הדבר היא שאתה מרוכז פחות. לא משנה באיזה רכב אנחנו נוהגים, רכב של עבודה או ליסינג פרטי, המשמעות שלהם אינה חשובה כשאנחנו על ההגה, רכב ליסינג פרטי לא יגרום לכם לנהוג רגוע יותר מאשר ברכב אחר בדיוק כמו שיש הבדל בין רכב חדש לישן.
עובדות פשוטות כאלו נכונות לגבי כל אחד, מערכת החוק אינה מקלה ראש לא בצעירים ולא במבוגרים, לא באותו סמנכ"ל כספים ולא בילד בן שמונה עשרה שהוא נהג חדש. אך בשנים האחרונות נדמה שהמאבק של החוק בנהגים מחריף.
הקנסות שניתנים לעברות גדולות יחסית כמו מעבר באור אדום, מהירות וכדומה הם גדולים מאד וחוצים את קו אלף השקלים, בנוסף יעמוד רוב הפעמים עבריין תנועה שכזה לדין ועשוי לקבל גם נקודות חובה שיגרמו לו לעבור קורס ריענון נהיגה.
במקרים קיצוניים עשוי השופט לגזור עונש שמאלץ את הנהג לחזור מהתחלה על תהליך הוצאת הרישיון שלו כולל שיעורי נהיגה על פי דין, מבחן תיאוריה ומבחן מעשי, טסט בסופו של התהליך וכן השכרת עו"ד לתעבורה בתל אביב או בכל אזור אחר. בדרך כלל החוק מתייחס בחומרה בעיקר לנהגים צעירים או חדשים והם אלו שמקבלים את העונשים הללו, החמורים, המטרה לאזן אותם ולווסת מעט את ההתנהלות שלהם בכביש.
האם הפעולות האלו של מערכת החוק והמשפט בארץ גורמת להפחתת התאונות? המחקרים חצויים ואינם מצביעים על מגמה חד משמעית. בסך הכל מדובר באכיפה חמורה ואדוקה יותר המביאה בעיקר את הצעירים לחשוב פעמיים בטרם הם עושים פעולות כמו נהיגה ללא נהג מלווה או נסיעה עם למעלה משני אנשים ברכב, אך האם החוק באמת מצליח להוריד להם את הרגל מהגז? לא בטוח.
יש מחקרים המצביעים של תוצאות שליליות דווקא כשהן מגיעות כאקט של הפחדה ועל תוצאות חיוביות כשמדובר בחינוך. אך שוב אין הוכחות מספיקות המביאות לתוצאה חד משמעית. מכאן שהחוק ימשיך לעשות את שלו ובמקביל יפעלו גם כוחות נוספים להטמעת העבודה החינוכית עם מערכת החינוך.